סיבוכי ברית-מילה נדירים בישראל וברוב המקרים קלים וברי-תיקון. נראה שאין הבדל משמעותי בסוג הסיבוכים בין מילה על ידי מוהל למילה על ידי רופא.
ד"ר יעקב בן-חיים1, ד"ר פנחס מ. לבנה2, ד"ר יוסף בנימיני1, ד"ר בנימין הרדק4, ד"ר דוד בן-מאיר2 וד"ר יורם מור3 מילות מפתח: ברית-מילה, סיבוכים, דימום
(חלק 2)
מטופלים ושיטות
מחקר אורך זה בוצע במהלך 2001 בארבעה מרכזי טיפול שלישוניים גדולים בישראל. 66 מתוך 19,478 התינוקות הזכרים שנולדו במרכזים אלו סבלו מסיבוכים הקשורים בברית-מילה, דבר שמעיד על שיעור סיבוכים של כ-0.34%, בהערכה.
המטופלים עברו הערכה רפואית במרפאות חוץ באופן דחוף, כשמדובר היה בסיבוכים מיידיים, או על פי בחירה במקרה של סיבוכים מאוחרים יותר. לאחר ההערכה הראשונית, אסף אורולוג הילדים נתונים מתוך שאלון מפורט על המטופל, המוהל, המילה והסיבוכים שלאחריה. הסיבוכים הוגדרו כמיידיים (דימום, זיהום או פציעה בפין) או כהשלכות מאוחרות (עודף ערלה, עקמת או תסביב הפין, חוסר עור, פימוזיס וציסטות כלואות). ציסטה כלואה הוגדרה כגוש על עור הפין מתחת לקוטיקולה, אשר נוצרת כתוצאה מעור קבור ומכילה תאי עור מתים. עודף ערלה הוגדר לפי המידה בה היא מכסה את העטרה. אצל ילדים בעלי שומן עודף בעורלה נעשתה הערכת העור העודף תוך לחיצה על השומן בבסיס הפין לעבר עצם החיק. תסביב הפין נחשב לסיבוך רק אם זווית הסיבוב הייתה גדולה מ-30 מעלות. היצרות פתח השופכה (Meatal Stenosis), מצב שבדרך כלל נחשב לסיבוך מאוחר הקשור במילה ומאובחן לרוב בגיל בו לומד הילד לעשות את צרכיו בבית השימוש, לא נכלל בסדרה זו.
תוצאות
כל 66 המילות במחקר זה נעשו בתקופת הינקות המוקדמת, לרוב ביום השמיני לאחר הלידה בהתאם להלכה היהודית. אצל 55 תינוקות זכרים (83%) נערכה מילה במסגרת טקס דתי שנוהל על ידי מוהל, בעוד שאת 11 התינוקות הנותרים (17%) מלו רופאים.
דימום-יתר לאחר המילה אירע אצל 16 תינוקות (24%). שמונה תינוקות נזקקו לתפירה לעצירת הדימום, ואצל שמונת התינוקות האחרים נעשה שימוש בטיפול למניעת החמרה שכלל לחץ מקומי וחבישה. בשום מקרה של דימום לא היה צורך בעירוי דם. ראוי לציין כי ב-14 מתוך 16 מקרי הדימום (87%) המילה נערכה על ידי מוהל ואילו ב-2 המקרים האחרים (13%) המילה נערכה על ידי רופאים. נוסף על כך, שני מטופלים שסבלו מזיהום ומטופל אחד שסבל מקטיעה חלקית של העטרה בצדה, נימולו על ידי מוהל.
ערלה עודפת הייתה הסיבוך המאוחר השכיח ביותר (38 מקרים, 57%). חמישה ילדים (7.5%) סבלו מתסביב הפין וארבעה ילדים (6%) סבלו מחוסר עור, פימוזיס וציסטות כלואות. כל הסיבוכים המאוחרים האלה טופלו בהצלחה על ידי תיקון כירורגי על פי בחירה בהרדמה כללית.
