·נוצרת עקב הצטברות של בילירובין בלתי ישיר, בגלל חוסר בשלות היילוד.
מהו בילירובין ?
·בילירובין - הוא אחד מתוצרי הפירוק של כדוריות הדם האדומות
·לצורך הפרשתו מהגוף צריך הכבד לבצע בו שינוי מתאים.
·כאשר הבילירובין איננו מתפנה מהגוף, ורמתו עולה בדם, הוא שוקע בעור, והופך את צבע העור לצהוב.
·הגוון הצהוב של העור מתחיל להיראות לעין כאשר רמת הבילירובין ביילוד היא מעל 5% מ"ג.
ביילוד יש באופן טבעי רמות גבוהות יותר של בילירובין, בגלל שתי סיבות עיקריות:
·ליילוד כמות גדולה יותר של כדוריות אדומות, והן מתפרקות יותר, ולכן נוצר יותר בילירובין.
·הכבד של היילוד איננו בשל כל צרכו, ולכן איננו מצליח לקשור את הבילירובין ולהפרישו.
באופן טבעי ביילוד בשל, שנולד בזמן ובמשקל לידה תקין, עולה הבילירובין בהדרגה עד לשיא בימים 4-3 לחיים, כשרמת השיא של הבילירובין בדם מגיעה עד ל- 12% מ"ג. לאחר מכן מתחילה ירידה הדרגתית עד לערכים תקינים, שהם מתחת לסף הצביעה של העור בצהוב .
צהבת ילודים מוגדרת כפיסיולוגית, רק אם..
·מדובר בתינוקות שנולדו בזמן, לאחר 37 שבועות הריון
·משקלם בלידה תקין, מעל 2500 גר'
·אין כל עדות למחלה חריפה, מחלת כבד, מחלה בחילוף החומרים, מחלה של בלוטת התריס, ומחלה המוליטית
·כאשר צהבת תינוקות לא החלה ביממה הראשונה לחיים; וכאשר קצב עליית הבילירובין הוא פחות מ- 5 מ"ג% ליממה.
בעבר היה מקובל לחשוב, כי ערכי בילירובין מעל ל- 20 מ"ג% ביילוד בשל ובריא, גורמת לנזק מוחי. ההנחה כיום היא, שאפילו רמות מעל 20 מ"ג% בתינוק בשל ובריא, אינן מזיקות כלל ועיקר.
יתר על כן, יש הסבורים, שרמות בילירובין בלתי ישיר מוגברות במקצת הן אפילו טובות ורצויות, שכן הן משמשות למטרות הגנה חיוביות כאנטי אוקסידנטים.
הזנת התינוק וההשפעה על הצהבת
·יש להבדיל באופן ברור בין תינוקות הניזונים מהנקה לבין תינוקות הניזונים מתחליפי חלב.
·עובדה זו התבררה כמשמעותית מבחינת שכיחות שיא רמות הבילירובין במצב של מחלת צהבת פיזיולוגית.
·רוב התינוקות הניזונים מחלב אם מעלים את רמת הבילירובין ב- 3-2 מ"ג% בהשוואה לתינוקות הניזונים מתחליפי חלב. הסיבה היא נוכחות חומרים בחלב האם אשר מקטינים את פינוי הבילירובין מן הדם.
·הועלו השערות שונות על מהות החומר או החומרים הגורמים לכך, וטרם הוברר הדבר סופית. יחד עם זאת סביר להניח, שרמות גבוהות מאד של בילירובין, גם בתינוק בשל ובריא, עלולות לגרום לנזק מוחי, ויש להוריד את הרמות הגבוהות הללו באמצעים טיפוליים.
·הערכים של בילירובין במצב של צהבת ילודים פיזיולוגית שיכולים לגרום לנזק מוחי אינם ידועים, וההשערה היא שלא מדובר בערכים מתחת 25 מ"ג%.
צהבת תינוקות פתולוגית - מחלתית
מתאפיינת בנתונים הבאים:
·מופיעה ב- 24 השעות הראשונות לחיים
·קצב עליית הבילירובין הוא מעל 5 מ"ג% ליממה
·רמת הבילירובין ממשיכה לעלות כעבור שבוע
·קיימת עדות למחלה או הפרעה נוספת, כגון בילירובין ישיר, אי-התאמת קבוצות דם, מחלות שונות של תמס-דם, מחלת כבד, הפרעה בתפקוד בלוטת התריס, מחלות חילוף-חומרים שונות, פגות, מחלות זיהומיות, תשניק היילוד וכו'.
·במקרים אלו קיימת סכנה של שקיעת הבילירובין בגרעינים הבזליים של המוח, וביצירת סוג מוגדר של שיתוק מוחין המכונה קרניקטרוס.
טיפול להורדת הבילירובין
שתי דרכים עיקריות להורדת רמת הבילירובין בדם
·שימוש באור בגלי אורך מוגדרים, היינו פוטותרפיה , המשנה את מבנה מולקולת הבילירובין לצורה מסיסה. על ידי זה ניתן להפריש את הבילירובין מהגוף בשתן
·החלפת הדם המכיל את רמת הבילירובין הגבוהה בדם אחר.
המשמעות הרפואית
·מבחינה רפואית לא ניתן לקבוע ערך מסוים של רמת בילירובין בדם כ'תקין' או כ'מחלה' באופן מובהק ומוחלט.
·יש צורך להתחשב במספר גורמים: תינוק פג או בשל; משקל לידה תקין או נמוך; תינוק יונק או תינוק מוזן בתחליפי חלב; גיל הופעת ה-צהבת , המגמה של הצהבת , אם היא בירידה או בעליה; שלילה או אישור של סיבות חולניות להופעת הצהבת, וכיו"ב. במילים אחרות, ערך בודד של בילירובין, ללא נתונים אחרים על מצב היילוד, וללא מעקב ביחס למגמת הבילירובין, איננו מהווה מדד כלשהו לקביעת מצבו הרפואי של היילוד.
