נפסק להלכה, מוהל שאינו מוצץ, הרי הוא מסכן את התינוק, ומעבירים אותו מתפקידו.
נחלקו הפוסקים ביסוד חיוב המציצה - יש הסבורים, שהמציצה היא חלק ממצות המילה, ואף שחז"ל נימקו את ביצוע המציצה מחמת הסכנה, אין זה הטעם הבלעדי, אלא מציצת דם המילה היא חלק מיסוד מצות הטפת דם ברית במעשה, ואולי היא הלכה למשה מסיני.
לעומתם, יש הסוברים, שהמציצה נתקנה על ידי חז"ל רק משום סכנה, ואין היא חלק ממצות המילה ואמנם פשטות לשון התלמוד היא שמטרת המציצה היא למנוע סכנה רפואית, אלא שחז"ל לא פירטו לנו את מהות הסכנה, ולכן במהלך הדורות אבדה לנו הסיבה הרפואית שאליה התייחסו חז"ל, ורבו ההשערות על מהות הסכנה הזו: יש מי שכתב, שמטרת המציצה היא להוציא את הדם ממקומות הרחוקים, שאם לא כן מסתכן התינוק, יש מי שכתב, שאם אינו מוצץ דם המילה , יש בזה סכנה, מפני שהדם נקרש בפי האמה, יש מי שכתבו, שעל ידי המציצה ניצל התינוק מנפיחות הגיד.
ויש מי שהציע הסבר רפואי מקורי - מיד לאחר כריתת העורלה יש כיווץ של כלי הדם, אשר עלולה לגרום לירידה באספקת הדם והחמצן לעטרה, ובעקבות זאת – נמק של העטרה. מטרת המציצת הדם היא אפוא לגרום לשיפור זרימת הדם אל העטרה, ובכך למנוע היפוקסיה ונזק נמקי לעטרה לאחר כריתת הערלה.
מציצה בפה
בכל הדורות נהגו המוהלים לבצע את המציצה בפה, היינו המוהל מוצץ בפיו דם ממקום פצע המילה.
מציצה בפה דווקא הוא דבר שאינו מפורש בתלמוד, אך כי יש מהפוסקים שדייקו בלשון הגמרא, שהכוונה בפה.
אכן מציצה בפה מוזכרת בפירוש במקורות הקבלה, וכן כתבו כמה ראשונים.
רק בתחילת המאה הי"ט למניינם, החלה התנגדות למציצה בפה, והיו שלושה נימוקים עיקריים נגד המציצה:
היעדר הוראה רפואית למציצה;
חשש שפעולה זו מסכנת את התינוק עקב העברת זיהום.
חשש כי המציצה עלולה להגביר את הדימום באזור החתך.
היו אף מדינות שהשלטונות אסרו מנהג זה.
מציצה שלא בפה
בעקבות התנגדויות אלו התארגנו מספר קבוצות ביחסן העקרוני למציצה.
מצד אחד יש הרוצים לבטל כליל את המציצה, בנימוק 'שנשתנו הטבעים' מימי חז"ל, שכן כיום יודעים הרופאים שאין סכנה באי-מציצה, ואדרבה יש סכנה במציצה. דרך זו נדחתה על ידי כל הפוסקים מכל וכל, משום שהרופאים נאמנים נגד חז"ל רק כשהם יוצרים את ספק הסכנה, אבל לא להיפך וכל מי שהופך את דעת חז"ל יש לחוש שמינות נזרקה בו.
לעומתם, יש המתנגדים לכל שינוי בדרך המציצה, ודורשים להמשיך במציצה בפה, כפי מנהג כל הדורות שלפנינו.
מכל מקום כאשר מבצעים מציצה בפה יש הנוהגים לחטא את הפה ביין או בנוזל אלכוהולי.
דרך שלישית היא השיטה הדורשת להמשיך במציצה בכל מקרה, שכן זו חובה שהטילו חז"ל, ואין לבטלה, אלא שהסכימו בתנאים שונים לשנות את דרך המציצה, והציעו דרכים שונות כיצד לבצע את המציצה שלא בפה.
הפוסקים שהסכימו להתיר דרכים חלופיות למציצה, דנו בשיטות הטכניות השונות. עיקר השאלה היא, איזו שיטה דומה ביותר למציצה בפה מבחינת העיקרון של מציצת הדם ממקומות רחוקים
באופן עקרוני, יש שהתירו דרכים חלופיות כדי למנוע זיהום באופן כללי, כפי שטוענים הרופאים בזמננו, אך בתנאי שאינם עושים זאת מחמת זלזול בדברי חז"ל, ומחמת רצון לבטל כליל את חיוב המציצה; ויש שהתירו רק כהוראת שעה, אם בגלל מחלה זיהומית מיוחדת באותו זמן ובאותו מקום, או בגלל גזרת השלטונות, או מצבים אחרים שיש לחוש שתתבטל מצות המציצה לגמרי.
מאז שהתפתחה המגיפה העולמית של איידס, יש שנטו לבטל את המציצה בפה, מחשש להידבקות המוהל באיידס מתינוק נגוע, או מחשש להדבקה של התינוק ממוהל נגוע.
יש מי שכתב, שכאשר הנימול הוא ממשפחה הגונה וידועה למוהל, יש להמשיך במציצה בפה, אבל כאשר הוא מבצע ברית מילה לתינוק ממשפחה 'מפוקפקת', אל לו להסתכן במציצה בפה.
שיטות מציצה שלא בפה
לשיטות הסוברים שבתנאים מתאימים מותר לבצע מציצה שלא בפה, דנו הפוסקים במספר שיטות טכניות אם מותר להשתמש בהם לצורך המציצה:
הנחת ספוגיות של צמר גפן ספוג במים או ביין על פצע המילה הטרי, ולחיצתו נגד הפצע, לשם סחיטת הדם - יש שהתירו דרך זו כתחליף למציצה בפה ויש מי שאסרו.
מכשיר המוצץ דם 'על ידי לחיצת אוויר', היינו מכשיר וואקום, והכוונה למכשיר מורכב, שהמציא אלכסנדר טרטיס מלונדון בשנת תר"ס/ 1900, ופירסמו בספרו 'דם ברית' - יש שהתירו ויש מי שאסר, כי איננו דומה למציצה בפה מכל מקום שיטה זו לא התקבלה בין המוהלים בגלל מורכבותה.
מציצה בפה דרך שפופרת של זכוכית, היינו שפופרת זכוכית בעלת פתח דחוס ומלא צמר-גפן מצד אחד, ופתח רחב המתאים להכנסת העטרה מצד שני, השואפת לתוכה את הדם. שפופרת זו תוכננה לראשונה בשנת תרמז/ 1887, על ידי הרב ד"ר מיכאל קאהן מפולדה, בעזרת ד"ר וון-פטנקופר - יש שהתירו ויש שהתנגדו יש מי שכתב, שאם יש הכרח לבצע את המציצה בעזרת שפופרת זכוכית, וגם שמים צמר גפן בשפופרת, יש להקפיד שצמר- הגפן לא יפריע לכח המציצה בפה.
עקרון המציצה
יש מי שכתב, שהעיקרון של מציצה הוא דווקא כאשר יש יניקה והמשכה, ולפיכך בכל מקרה לא די בקינוח בספוג או בצמר גפן; ויש מי שכתב, שגם צורה של קינוח מועילה מעיקר הדין, והצורך במציצה בפה דווקא היא רק על פי הסוד.
בתיקון ציצין המעכבים - כאשר עושים רק תיקון של ציצין המעכבים, גם לשיטות הסוברים שמציצה היא מעיקר המצווה, הרי בדיעבד אם לא מצצו כדין, אין זה מעכב.
כשלא מאפשרים מציצה - כאשר מלים בבית חולים, ושם לא מאפשרים מציצה בפה, יש מי שכתב, שאם מדובר במילה בזמנה, יעשה המציצה בכלי או בספוג, ולא ידחה מילה בזמנה, אבל כשהמילה היא שלא בזמנה, ידחה אותה עד לשחרור מבית החולים, ויעשה המציצה בפה ויש מי שכתבו, שגם מילה בזמנה ידחה, עד שיצא היילוד מבית החולים, ויעשה המציצה בפה. כל זה, כמובן, לשיטות הסוברים שצריך מילה בפה דווקא, ולא מועיל בשפופרת.
