תינוק במשקל לידה נמוך, שלדעת הרופאים לא יוכל לעמוד במילה, צריך להמתין עד שיגיע למשקל הראוי. משהגיע למשקל הראוי - יש אומרים, שצריך להמתין שבעה ימים מעת הגיעו למשקל מתאים למילה. ויש אומרים, שחיסרון משקל אין דינו כחולה, כי חולי וכחוש הם שני עניינים נפרדים, ומכיוון שחוסר משקל לא מוזכר בחז"ל, לכן בזה קובעים לפי מה שאומרים הרופאים, ולא צריך להמתין שבעה ימים, אלא ימולו מיד כשיגיע למשקל הראוי.
יש מי שכתב, שבתאומים יש להתייחס למשקל הלידה המקובל אצל תאומים, ולא להשוותו למשקל לידה של יילוד-יחיד, ולפיכך יש למול בזמנו תינוק מתאומים אף כשמשקלו נמוך בהשוואה ליילוד-יחיד במילה שלא בזמנה יש המקפידים שלא למול עד שהתינוק יהיה במשקל של 2700 גר' לפחות.
מבחינת הבנתנו הרפואית כיום, לא רק המשקל הוא הקובע, אלא חשוב ממנו הוא גיל ההריון של היילוד, היינו אם מדובר בפג או בתינוק בשל, ובעצם יש להתחשב הן בגורם המשקל והן בגיל ההריון, ולהתיר המילה רק בזמן ששני גורמים אלו מאפשרים ביצוע המילה במצב בטוח.
יתר על כן, מבחינה רפואית מקובל כיום שלמשקל כשלעצמו, ועל כל פנים כאשר מדובר בתינוק שמשקלו מעל 1.5 ק"ג, אין משמעות בהצלחת ניתוחים שונים, אלא המשתנים הקובעים הם מצבו הבריאותי הכללי של התינוק, גיל ההריון, וסוג הניתוח.
אשר על כן, הינחה האיגוד האמריקאי של רופאי המשפחה להמתין עד שהתינוק הפג עונה על המדדים לשחרור מהפגיה לפני ביצוע ברית מילה. היינו, ההחלטה צריכה להיות אינדיבידואלית, לפי מצב בריאותו של התינוק, מבלי להתייחס למשקל קבוע ומוגדר כמדד להחלטה על ביצוע הברית.
ואמנם יש מי שכתב, שאפילו תינוק שנולד בן ו' או בן ז' חודשים, אף על פי שהוא קטן ביותר, אם הוא בריא, מלים אותו בשמיני שלו, ואפילו בשבת, ואין דוחין אותו כלל ועוד יש מי שתמה על שנתפשט המנהג באיזה מקומות, שנולד לשביעי אין מלים אותו אלא רק אחרי שני חדשים, וראוי לכופו בכל מיני כפיות לאור זאת, ההחלטה מתי לבצע את המילה, כאשר השאלה היחידה היא משקלו של התינוק, נתונה להכרעה רפואית בכל מקרה לגופו.
